הורות לילדים בעלי לקויות
הורות הנה אחד התפקידים המקצועיים המורכבים ביותר, אשר כידוע, אינו נלמד בשום בית-ספר. מלבד מורכבותו של התפקיד ההורי, נוספת הסביבה החברתית, המדגישה את הנאות ההורות ונוטה להתעלם מהקשיים המתלווים אליה. לכן תופעות של מבוכה ובלבול, שחיקה ועייפות, כעס ואובדן שליטה, המופיעות בשלב זה או אחר של הורות, מעוררות אצל רוב ההורים תחושות של כישלון, אשם ובושה, המכבידים עוד יותר על המשך תפקודם כהורים. ילדים עם לקויי למידה מערערים, לעתים קרובות, את הדפוסים הקיימים במשפחה בעקבות האפיונים הייחודיים להם ובכך מעצימים את הקשיים של ההתמודדות ההורית במשפחה. הם מאופיינים בקשיים בתחום האקדמי ופעמים רבות גם בתחום החברתי וההתנהגותי. הורות לילד המגלה קשיים בהתפתחותו הנה אתגר לא רק לילד
עצמו אלא גם להוריו ולבני משפחתו (פסטרנק 1994). משפחות רבות לילדים בעלי לקויות חשות לחץ ומצוקה בעקבות הפער בין חווית חייו של לקוי הלמידה לבין העולם הסובב אותו. ברב המקרים, כאשר הילדים נמצאים במגע עם הסביבה ה'נגישה' להם, הסביבה מתאפיינת בסקפטיות ואי סובלנות כלפי הילדים ומשפחותיהם. ד"ר רונית פלוטניק בספרה 'לגדול אחרת' (2008) מדגישה את הצורך המורגש וכותבת כי "הקול ההורי" של הורים לילדים בעלי לקויות למידה קשב וריכוז הוא שפתם של ההורים הנחשבים למומחים לילדיהם ולצרכיהם וכאשר ה"מומחה לדבר" נתקל בקשיים הבסיס לעזרה היוועצותית תהיה ע"פ הכרת יכולותיו ומתוך הכרה במצוקותיו, המשבשות בעיניו את יכולתו להיות הורה מספיק טוב עבור ילדו.
המשפחה ותחושת המצוקה
מדיניות משפחה הינה חלק בלתי נפרד כיום, מהמדיניות החברתית בעולם המערבי. התא המשפחתי הוא המסגרת המשמעותית לגדילה והתפתחות של הפרט והחברה. הורים לילדים עם הפרעת קשב מתמודדים עם אתגרים לא קלים וחווים מצוקה. משפחה נמצאת במצוקה כאשר המשאבים העומדים לרשותה – משאבים אישיים, משפחתיים וחברתיים – אינם מספיקים לצורך התמודדות עם הדרישה לשינוי המתחוללת עקב אירוע או נסיבות חיים. מצוקה יכולה להיות קלה יחסית או בת חלוף. כל המשפחות עוברות מצבים התפתחותיים נורמטיביים (כמו מעבר להורות, יציאת הילדים מהבית, יציאה לגמלאות) שבעקבותיהם קיימת מצוקה, מרבית המשפחות מתמודדות בהצלחה עם שינויים כאלה. אולם כאשר האירועים דורשים שינוי גדול או ממושך וכאשר המשפחות אינן מסוגלות לגייס את המשאבים הנחוצים, נפגעת יכולת התפקוד של המשפחה. מנקודת מבט זו טוען לביא (2008) כי משפחות מצוקה הן אלה שחל בהן ליקוי מתמשך בכל או בחלק מרמות הפעולה הנורמטיביות: תפקוד הורי ויחסי הורה ילד, תפקודי ילדים, יחסים בין אישיים, תפקוד ביתי ועוד. התמודדות משפחות לילדים עם לקויות למידה או הפרעות קשב כרוכה במתח רב. הורים מפתחים הגנת יתר כלפי הילד הלקוי וניכרת ירידה בתשומת הלב שלהם להתפתחות ולצמיחה של ילדיהם הנוספים ואף למתח וחיכוכים בין בני הזוג. לעיתים קרובות עולות במשפחה בעיות בריאות, תחושה של מוגבלות והיעדר חופש לעשות ככל העולה על רוחם.
העצמה ממוקדת משפחה
משפחות לילדים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב אשר מהווים חלק נכבד מההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים עלולים להפוך, ללא השקעה בהם, להורים בעלי צרכים מיוחדים. פיתוח שירות העצמה למשפחות כאשר הדגש הוא על ה 'משפחה כמכלול' עשוי למנף את מצבה של המשפחה. כיוון הפיתוח של השירותים אותו אני ממליצה לקדם הוא העצמה ממוקדת במשפחה, אשר אינה נושאת כיוון חד
צדדי לילד בעל הקשיים, אלא, כיוון של חיזוק רב כיווני של כל הכוחות והפוטנציאל הקיים במשפחה לאור הצורך במענה לצרכים הקיימים. שירות העצמה ממוקד במשפחה עשוי להוביל למקום בו שירות זה יחזק רגשית ותפקודית את המשפחה. מודל שירות תמיכה זה נותן ביטוי משמעותי לגישה הרואה בראש ובראשונה את צורך המשפחות, החופן בחובו מגוון צרכים מגוונים. זוהי גישה המבטאת הכרה רחבה בצורך ותוביל את המשפחה להשתמש בשירות ולא להימנע מלקבלה מתוך חוסר אונים, אלא, מתוך חוזק ועוצמה.
(רוטמן, ע. 2011)
